כדי להבין את הכדאיות של המסחר במתכת היקרה בעולם יש להבין תחילה איפה זה התחיל.

אם כך, נלך אחורה עד ל-1900 שנה שבה הטביע ארצות הברית את המושג “תקן הזהב” ונתנה לזהב תפקיד מרכזי בסחר הבינלאומי על ידי כך שהצמידה את ערך הדולר לערכה של אונקיית זהב שמחירה באותה עת היה 20.67$. נלך קדימה בזמן לשנת 1934 לתקופת השפל הגדול ונראה כי מחירה של אונקיית זהב צמח בכ-69% ועמד על כ-35$ לאונקיה.

נמשיך בהיסטוריה ונראה כי גם אחרי מלחמת העולם השניה בשנים שבהם היציבות הכלכלית של מדינות העולם היה רעוע, מחירו של הזהב המשיך לצמוח והוקמו 2 שיטות למסחר בזהב:

1. מסחר בזהב בין בנקים מרכזים במחיר קבוע.

2. מסחר בזהב בשוק הפרטי במחירים משתנים.

שיטות אלו הביאו את הזהב בתחילת שנות ה-70 לרמה של 70$ לאונקיה, כשבשנת 1973 זינקה מחירה של אונקיית זהב ל-100$ ליחידה. באותה שנה הוחלט להפסיק את שתי השיטות המסחר בזהב ולקבוע שער חליפין צף בין הדולר לערכם של מטבעות אחרים מה שיצר את שוק המט”ח. הדבר הביא לשחיקה בדולר ולהשקעה מסיבית בזהב, מחירה של אונקיה בתחילת שנות ה-80 עד על 900$ קפיצה של מאות אחוזים.

בסוף שנות ה-80 ועד סוף שנות ה-90 התאפיין המסחר בזהב בירידות שערים כשמחיר השפל היה 260$ לאונקיית זהב. נתקדם לימינו ונראה כי מידי שנה מחירה של אונקייה עולה והמסחר בזהב טופס תאוצה יותר ויותר, המחיר הגובה ביותר שנרשם במרץ השנה (2011) ועמד על  1444$ לאונקיית זהב. הדבר הוא תוצאה ישירה של הביקוש העצום שנוצר כתוצאה מהתפתחות מדינות עולם שלישי ושיטות כרייה מיושנות.

לא מספיק להסתכל על ההיסטוריה ולהבין את הכדאיות יש לבחון את הייחוד של הזהב. מדובר במתכת המופיעה בצורה הטהורה בטבע בעלת ברק שאינו מתכלה וקלה לעיבוד. מאפיינים אלו הופכים את הזהב למתכת נוחה לעיבוד וסמל סטטוס חברתי.